ראשית כל נדון בשאלה הכה מתבקשת ושכיחה בקרב הציבור הרחב:
כיצד החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית משפיעה עלינו?
לקרינה מסוג זה ישנן השפעות, שבסבירות גבוהה משפיעות לרעה על תפקודו הגופני של האדם ועלולות להשפיע בצורה שלילית מאוד על בריאותו.
צריך לעשות כאן את ההפרדה ל-2 מבחינת השפעות אפשריות:
קרינת גלי רדיו (RF) – ידועה תופעה תרמית, קרי חימום האוביקט שבא עם קרינה זו במגע. השפעות תרמיות אלו אינן מוכחות כמזיקות עד היום, אבל מקובל לחשוב בקהילת המדע, כי בעתיד יהיו הוכחות להשפעות שליליות מצידה של קרינה בלתי מייננת מסוג זה.
קרינה ממקור של מתקן חשמלי (EMSׂׂׂ)– עמדת ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא שעל הציבור אסור להיחשף לקרינה העולה על 1000 מיליגאוס מרשת החשמל בסביבת המחייה וזאת בהתאם להמלצות ארגון ה- ICNIRP משנת 1998.
באשר להשפעות ארוכות הטווח של דרגת קרינה ממקור חשמלי, כדוגמת התפתחות גידולים סרטניים (למשל מסוג לוקמיית ילדים), ה-WHO חושב שעקב החסרונות המובנים, אין במחקרים האפידמיולוגיים שפורסמו עד כה בנושא זה, הוכחה מלאה לעצם קיומן של השפעות הרסניות אלו בבני אדם ואינם מספקים את ה"אקדח המעשן" שיאפשר קביעת ערכי סף בריאותיים.
ומהן מסקנות של ארגון הבריאות העולמי ?
הארגון סבור שקיימת מידה רבה של חשיבות ביישומם של צעדי זהירות מתונים, בכל הקשור לחשיפה של סביבת מחייה לשדות מגנטיים.
אולם יחד עם זאת, ארגון ה-"WHO" אינו תומך בקביעת ערכים מספריים מסוימים כערכי סף, שמהגעה אליהם והלאה, צריכים להינקט צעדי זהירות מיוחדים.
האם יש תקן ישראלי מוגדר לחשיפה לשדה קרינה אלקטרומגנטית ?
בישראל אין כיום תקן קרינה בלתי מייננת מוגדר, כלומר אין תקן המגביל את רמת החשיפה המומלצת לרשת החשמל.
מנגד ישנו חוק הקרינה הבלתי מייננת (התשס"ו -2006) שקובע כי החלטת הממונה על הקרינה תהיה בהתאם להמלצות שבדו"ח ועדת המומחים.
המשרד להגנת הסביבה בישראל, ממליץ על ביצוע תקופתי של בדיקת קרינה בבית וזאת בכדי למנוע אי ודאות לגבי רמות החשיפה לקרינה במינוון גבוה שעלול להיות מסוכן, בסביבת המחייה שלנו.
