באנגלית: Non-Ionizing Radiation Law, 2006 | תחום: רגולציה ותקינה
מה זה חוק הקרינה הבלתי מייננת?
חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006, הוא החוק הישראלי המסדיר את הנושא. מטרתו להגן על הציבור והסביבה מפני חשיפה לקרינה בלתי מייננת, באמצעות חובת היתרים להקמה ולהפעלה של מקורות קרינה, וקביעת סמכויות פיקוח למשרד להגנת הסביבה.
הרחבה ויישום בשטח
בפועל, החוק ותקנותיו משפיעים על יזמים, אדריכלים, מתכנני חשמל ומפעילי תשתיות: פרויקטים בסמיכות לקווי מתח עליון, תחנות משנה או חדרי שנאים נדרשים להציג תסקיר קרינה ולעמוד ברמות החשיפה המותרות כתנאי להיתר. מעבר לחוק, הנחיות המשרד מפרטות כיצד לחשב, למדוד ולתכנן.
שימושים עיקריים
- היתרי הקמה והפעלה – חובת היתר למקורות קרינה, כמו אנטנות ומתקני חשמל מסוימים.
- תסקירי קרינה בפרויקטים – דרישה להערכת חשיפה כחלק מהליכי תכנון ובנייה.
- פיקוח ואכיפה – סמכויות המשרד להגנת הסביבה לבדוק ולדרוש תיקון.
- שקיפות לציבור – פרסום מידע על מקורות קרינה ורמות חשיפה.
שאלות ותשובות על חוק הקרינה הבלתי מייננת
מתי נחקק חוק הקרינה הבלתי מייננת?
החוק נחקק בשנת 2006 (התשס"ו), ולצידו הותקנו תקנות והנחיות מקצועיות של המשרד להגנת הסביבה.
על מי החוק חל?
על מי שמקים או מפעיל מקור קרינה בלתי מייננת, כמו מפעילי תקשורת ותשתיות חשמל, וכן בעקיפין על יזמים ומתכננים, שנדרשים לעמוד בדרישות במסגרת הליכי התכנון.
האם החוק קובע ערכי חשיפה מספריים?
החוק יוצר את המסגרת, והערכים המקצועיים מפורטים בתקנות, בהיתרים ובהנחיות המשרד להגנת הסביבה. אלה מתעדכנים מעת לעת.
מונחים קשורים
רוצים להעמיק? קראו עוד בעמוד חוק הקרינה ומדיניות לקווי מתח עליון, או צרו קשר עם צוות דולב: 1800-800-552.